אתמול יונתן החליט שדי לו השיעמום הזה וצריך להתחיל לעשות יותר. – אז מה אתה רוצה שנעשה? – מחר ניסע לשוודיה. – טוב אחי מה שתגיד. הבוקר התעוררתי עם חום קל והתלבטות אם אני מרגיש מספיק טוב כדי לצאת להסתובב ואחרי כוס תה ומקלחת וקצת פחחק פחחק פחחק החלטתי שאני מוכן. נוסעים לשוודיה, ספציפית לעיר מאלמו.לפניה כמה ימים כבר הבנו שמסוף האוטובוסים הראשי של קופנהגן זו תחנת האוטובוס הגדולה מתחת למלון. עולים על אוטובוס ותוך שעה אתה בשוודיה. יש מיצר שהמעבר בו חלקו תת ימי וחלקו על גשר והנוף בו יפהפה. הרפרנס, יש סדרת טלוויזיה בשם "הגשר" שמתרחשת בין קופנהגן למאלמו.
הגענו למאלמו, ומה עושים במאלמו? מתברר ששום דבר. האטרקציה העיקרית של העיר היא הגשר שמוביל אליה. חוץ מזה יש בה את הבניין הכי גבוה בסקנדינביה (שרואים מהגשר) ואת מוזיאון האוכל המגעיל. יונתי אמר שזה נשמע כמו פרק בארתור על המוזיאון של באסטר וויתרנו על התענוג.
אז סתם יום שוטטות בעיר זרה. שתינו קפה שתינו סודה אכלנו קציצות שוודיות אורגינל (הרבה יותר טעים מבאיקאה אשתאול) וככה העברנו את היום בכיף.
ראיתי ברחוב חנות תה שנראתה ממש טוב ורציתי להיכנס אבל יונתי היה רעב ואמרנו טוב נאכל קציצות ונחזור אחר כך.
אחרי הקציצות שבנו על עקבותינו והגענו לחנות תה. כשנכנסנו הכה אותי גל ריח מטורף, וכאן נזרע זרע הפורענות. אם רוצים מסקנה מהיום הזה היא זאת: יש להכיל את הכלל הנוקשה שלי לגבי חנויות דגים, אטליזים וחנויות תבלינים גם על חנויות תה – אם זה ריחני כשנכנסים מסתובבים ויוצאים.
חשבתי על הכלל איך שהרחתי אבל לא הייתי עם מספיק נחישות כדי לעצור את האינרציה של עצמי עם הבילדאפ שנבנה בזמן שאכלנו קציצות. ניסיתי להתייעץ עם המוכרת אבל זה היה בערך היום הראשון שלה והיא לא ידעה כלום אז שאלתי מה יש בסגנון מסויים שאני אוהב ובאנדנדינו בחרתי שני סוגים. רק כשהגענו למלון בלילה התברר לי שזה שתי אריזות של בדיוק אותו תה ושלשתייהן יש בעיקר את הריח של החנות ופחות את הריח של התה. משהו למדתי, ננסה להשיג חוויה מתקנת בפריז.
אותי הפתיע לגלות שבאמת מרגישים את ההבדל בין שתי המדינות. איכשהו ציפיתי שזה סקנדינביה וזה סקנדינביה והכל אותו דבר. מתברר שלא, האנשים נראים אחרת, הכבישים שונים, השלטים שונים, השפה שונה, המטבעה שונה, המחירים האבסולוטיים שונים וגם היחס לאנגלית שונה. כולם יודעים אנגלית אבל זו לא שפה של המרחב הציבורי כמו בקופנהגן.
בכל אופן עיר סקנדינבית נעימה ורגועה.
כשהגענו חששתי. בחיפושים של מה לעשות קראתי איפשהו שזו עיר שלא מחבבים בה ישראלים. אבל אז נזכרתי בראיון שפורסם בשיחה מקומית שבוע שעבר עם ההוא מאופקים שאומר שצריך לשחוט את כל השמאלנים. נזכרתי שאני בשוודיה ונרגעתי לגמרי.
דווקא בחנות היחידה שכששאלו מאיפה אנחנו במקום לומר ישראל יונתי שיקר יוון המוכר ידע כמה מילים ביוונית והיה מאוד אוקוורד.
היום לקחתי איתי רק את הפילם כי התחשק לי יותר פילם וכשפתחתי להחליף גליל לא הייתי מרוכז וחשפתי את הסרט אז לפחות חלק מהתמונות הלכו לפח. קשה לדעת כמה ואני ממש מקווה שלפחות חלק ניצלו משריפה.
והדרמה המשטרתית מה עליה?
בדרך חזרה לקופנהגן איפשהו באמצע הדרך האוטובוס עצר, בחוץ ראינו מלא שוטרים ואחרי כמה דקות התבקשנו לרדת החוצה עם דרכונים.
לא הבנו מה קורה, הוראות בדנית ואחר כך באנגלית ובעיקר לעשות מה שכולם עושים. נא לעמוד בשורה לאורך הקו ולהניח את התיקים מלפנים.
בנתיים מגיעים עוד שוטרים, הפעם עם כלבים.
באה שוטרת בודקת את הדרכון שואלת מאין באתם ולאן תלכו ללון ולמה אתם עם מזוודות או למה אתם בלי מזוודות ואז בא כלב ומרחרח את התיקים ומתעכב על התיק שלי כמה שניות יותר מדי. לאט לאט אני שם לב שלא כתוב police אלא customes ושבכלל אין להם נשק. כשאמרו לכולם יאללה הכל בסדר תעלו לאוטובוס שאלנו את אחד מלובשי המדים מה העניין והוא אמר שזו פשוט בדיקה אקראית.
האמת שההיא קיבלה את ההסברים בלי שאלות והכלב כנראה סתם רחרח את התה. אבל אתם יודעים, מאוחר בלילה, שוטרים עם כלבים, הוראות בשפה ממשפחת השפות הגרמאניות, מעמידים בשורה ואנחנו לא מבינים מה קורה סביבנו. זו לא חוויה נעימה במיוחד. לפחות יצא סיפור טוב.
אסיים בחוב: על אתמול לא כתבתי כי אתמול הייתי חולה עם חום ולא יצאתי מהמיטה. יונתי חקר את הגן הבוטני ורק מאוחר בערב באיזה רגע של נחישות להתאושש לקחתי אקמול ויצאנו לשתות קצת בירה.
יש תמונות מהטלפון אבל הרוב על הנגטיב ובתקווה יגיעו מתישהו.
לסבלניים מצרף גם מונולוג של יוסי בנאי. אולי גם אני הייתי רוצה שהדאגות הכי גדולות שלי יהיו שהפילם נשרף. https://youtu.be/4LwspTRpcZk
